אפטה בפה: המדריך המלא על הבעיה והפיתרון

מהם כיבים אפתיים?

כיבים בפה (אפטות) הם סוג שכיח של כיבים שנוצרים על הריריות, בדרך כלל בחלל הפה. שמות אחרים לכיבים אפטתיים כוללים Aphthous stomatitis וcanker sores

כיבים אפטיים הם בדרך כלל עגולים בצורתם ונוצרים באזורים הרכים של הפה כגון החלק הפנימי של השפתיים, הלחיים או החלק התחתון של הלשון. הם שפירים, לא מדבקים ויכולים להופיע ככיבים בודדים או באשכולות.

ברוב המקרים, כיבים אפטיים חוזרים על עצמם – מצב המכונה recurrent aphthous stomatitis (RAS) – כאשר כל אפיזודה נמשכת בדרך כלל בין 7 ל-10 ימים. הגורם למצב אינו ברור, ואין תרופה, אך קיימות אפשרויות טיפול לטיפול בכאב שהכיבים עלולים לגרום.

אפטות בפה הם הסוג הנפוץ ביותר של כיבים בפה, אך הם אינם הסוג היחיד של כיבים בפה.

ישנם שלושה סוגים עיקריים:

כיבים מסוג Minor aphthous ulcers

אלו הם הסוגים הנפוצים ביותר. הם קטנים בגודלם – בדרך כלל פחות מ-5 מ"מ בקוטר – ויכולים להיווצר ככיב בודד או במקבץ. הם בדרך כלל לא גורמים לכאב רב.

אפטות מסוג Major aphthous ulcers

אלה שכיחים פחות, הם בדרך כלל 5 מ"מ או יותר ונוצרים ביחיד או בזוג. הם יכולים להיות כואבים, במיוחד בעת אכילה או שתייה, ולהימשך בין שבועיים למספר חודשים.

כיבים הרפטיים

אלה יכולים להתרחש כאשר מספר נגעים נקודתיים מתמזגים יחד ויוצרים כיבים גדולים בעלי צורה לא סדירה. כיב הרפטיפורמי נקרא כך בגלל הדמיון שלהם במראה להרפס, אולם כיב הרפטיפורמי אינו נגרם על ידי נגיף ההרפס סימפלקס.

תסמינים של אפטות

מלבד הכיבים (אפטות) עצמם, למצב יש מעט מאוד תסמינים. לפני שמתרחש כיב, אנשים מסוימים עשויים להתחיל להרגיש תחושת צריבה או גירוד בתוך הפה, מה שעלול להיות כואב. ברגע שהכיב מתרחש, לעתים קרובות קיים כאב מקומי בדרגות שונות.

איך נראים כיבים אפטיים?

האפטות הן בדרך כלל רדודות ומתחילים בצבע צהוב חיוור, בדרך כלל הופכים לאפורים/לבנים עם התפתחות המצב. הם עשויים להיות בעלי הילת טבעת אדומה או להיראות אדומים לחלוטין כאשר הם דלקתיים. תלוי היכן ממוקמים הכיבים – אכילה, שתייה ודיבור עלולים לגרום אי נוחות.

במקרים חמורים, אפטות עלולות לגרום לנפיחות של בלוטות הלימפה, חום ועייפות פיזית. מקרים אלה, לעומת זאת, נדירים ביותר, ולכן לא סביר שהנפיחות של בלוטות הלימפה תהיה סימן ראשון לכיבים אפטיים.

גורמים לכיבים אפטיים

הסיבות המדויקות לכיבים אפטיים אינם ידועים, עם זאת, סבורים כי כיב נגרם על ידי אחד או שילוב של טריגרים חיצוניים. זה עשוי להיות גם גנטי בחלקו, כאשר ל-40 אחוז מהאנשים שחווים כיבים יש היסטוריה משפחתית של המצב. כיבים בפה פוגעים בסביבות אחד מכל חמישה אנשים לפחות מדי פעם, ובדרך כלל מתחילים להופיע בין הגילאים 10 עד 19. טריגרים אפשריים של אפטות כוללים:

• מתח רגשי .
• פגיעה קלה בחלק הפנימי של הפה, למשל מחתכים, כוויות או נשיכות בזמן אכילה, טיפול שיניים, צחצוח אגרסיבי או תותבות לא מתאימות .
• נטייה משפחתית.
• Sodium lauryl sulfate – מרכיב פעיל בחלק ממשחות שיניים ומי פה; תרכובת זו לא הוכחה כטריגר, אך ידועה כמאריכה את הזמן הדרוש להחלמת כיבים.
• מזון ומשקאות מסוימים, כולל קפה, שוקולד, ביצים וגבינה, כמו גם מזון חומצי או חריף.
• מחסור בויטמינים ו/או מינרלים מסוימים כולל אבץ, B-12, חומצה פולית וברזל שעלולים להופיע עם אנמיה
• תגובה אלרגית לחיידקי הפה
• שימוש, כמו גם הפסקה, משימוש במוצרי טבק
• שינויים הורמונליים הקשורים להריון
• מערכת חיסונית מוחלשת, עקב מצבים כרוניים מסוימים

מתח הוא גורם שכיח לכיבים בפה. למרות שמתח אינו גורם ישירות לכיבים בפה, הוא מגדיל את הסיכויים לפתח אותם ויכול להשפיע על תהליך הריפוי שלהם. כיבים בפה יכולים בעצמם לגרום ללחץ על ידי השפעה על איך ומה האדם יכול לאכול ולשתות .

רופאי שיניים יכולים לייעץ על דרכים להפחתת הסיכון לפתח כיבים בפה, למשל להמליץ ​​על משחות שיניים ושטיפת פה שאינם מכילים Sodium lauryl sulfate או לייעץ לגבי ציוד צחצוח נכון וטכניקה נכונה להפחתת הסיכוי לפציעה בתוך הפה.

חלק מהתרופות קשורות גם להתפתחות כיבים, אולם לא תמיד הן עלולות לגרום לכיבים מסוג אפטות, אלא לכיבים בעלי מאפיינים אחרים

• ניקורנדיל, תרופה המשמשת לטיפול באנגינה פקטוריס, מצב לב
• איבופרופן ותרופות אנטי דלקתיות אחרות
• טיפול בתחליפי ניקוטין דרך הפה בניגוד לטיפול בתחליפי מדבקות
• תרופות כגון אספירין,  אם ניתנות להתמוסס בפה במקום להיבלע
• סמים לא חוקיים כמו קוקאין

לעתים רחוקות מאוד, כיב חוזר יכול להיות סימן אפשרי למספר מחלות קשות, כולל:

• מחלת קרוהן
• מחלת צליאק
• מחלת בהצ'ט
• איידס

אולם הכיבים שהם סימפטומטיים להפרעות אלו, מבחינה טכנית אינם אפטיים אלא דומים מאוד לכיבים אפטתיים ולכן נקראים כיב דמוי אפטות. אנשים שחווים התפרצויות חוזרות של כיבים או כיבים שמחלימים באיטיות, במיוחד כואבים או מלווים בתסמינים אחרים צריכים לפנות לרופא בהקדם האפשרי.

אם לכם או למישהו שאתם מכירים יש כיבים חוזרים בפה או כיבים שאינם נרפאים, גשו לרופא השיניים או מומחה לרפואת הפה בהקדם האפשרי.

אבחון כיבים אפטתיים

ברוב המקרים, במיוחד כאשר המצב אינו חוזר על עצמו, האבחנה תתבסס על בדיקה רפואית וחקירה של ההיסטוריה הרפואית של הפרט.

הערכה ואבחון נכון של כיבים חוזרים חשובים בשל הקשרים שלו למצבים אחרים, חמורים יותר כמו צליאק, מחלות מעי דלקתיות כמו מחלת קרוהן או מצבים הגורמים למערכת חיסונית מוחלשת, כמו HIV/איידס.

תהליך האבחון עשוי לכלול שלילת מצבים אלו באמצעות בדיקות דם או, לעתים רחוקות יותר, באמצעות גסטרוסקופיה או קולונוסקופיה, ואולי גם קבלת דגימות רקמה וביופסיות. הגישה שתתבצע בתהליך האבחון תהיה תלויה בהערכת הרופא לגבי חומרת מצבו של הפרט והנוכחות של כל סימפטום אחר.

סיבוכים של אפטות

למרות שרוב הכיבים בפה יחלפו תוך שבועיים, במקרים נדירים מאוד הם עלולים להידבק בחיידקים. זה קורה בדרך כלל רק במקרים חמורים, שבהם אזור הכיב נרחב.

במקרה של זיהום חיידקי משני, ניתן לרשום שטיפת פה אנטיביוטית ואמצעי לניהול הכאב ואי הנוחות. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך גם באנטיביוטיקה דרך הפה

טיפול באפטות

אין תרופה מוכחת לפצעי אפטות, אך ישנן דרכים להתמודד עם התסמינים. ברוב המקרים, הכיבים ייעלמו ללא טיפול, תוך הימנעות ממזונות קשים או מגרים, כמו למשל אננס.

מריחת חומרים קרים על האזור הפגוע ובמידת הצורך שימוש בתכשירים מרדימים, כמו לידוקאין מקומי או בנזוקאין יספיקו לטיפול בכאב.

כאשר נדרש טיפול נוסף, ישנן מספר אפשרויות, כאשר המסלול הנבחר תלוי בשיקול דעתו של הרופא לגבי מידת היעילות של כל אחת מהן, בהתבסס על מיקום וחומרת הכיב, והבריאות הכללית של המטופל.

טיפול אנטי דלקתי

משחות אנטי דלקתיות מקומיות ללא מרשם, המיושמות ישירות על האזור הבעייתי עשויות להיות יעילות בניהול הסימפטומים של אפטות (אפטות/פצעים), במיוחד מסוג Minor. יש למרוח משחות אלו בין פעמיים לארבע פעמים ביום, אנא עקוב אחר ההמלצות הספציפיות של בית המרקחת או הרופא שלכם.

 

טיפול אנטיספטי ואנטיביוטי לאפטות

השימוש במי פה אנטיספטיים למשל. המכילים כלורהקסידין, פעמיים ביום או לפי המלצות הרופא שלכם יכול להיות חלק ממשטר טיפול של כיבים אפטיים. במקרים נדירים רופא עשוי לרשום אנטיביוטיקה מקומית או דרך הפה, כגון טטרציקלין או מינוציקלין, שיכולים להיות יעילים בטיפול בכיבים.

הם ניתנים בדרך כלל בצורת מי פה, כאשר האנטיביוטיקה מומסת במים, מגורגרת סביב הפה ויורקים החוצה. זה עשוי להיות נחוץ מספר פעמים ביום במשך מספר ימים.

יש להימנע משטיפת פה אנטיביוטית המכילה טטרציקלין בילדים מתחת לגיל שמונה או אפילו יותר, בהתאם להמלצות הרופא, מכיוון שהם עלולים לגרום לשינוי צבע השיניים.

 טיפולים אחרים בכיבים אפטתיים

טיפולים אחרים עשויים לכלול סטרואידים מקומיים או, לעתים רחוקות, סטרואידים דרך הפה, המשמשים בדרך כלל כאשר הכיבים אינם מגיבים לשיטות טיפול אחרות; כסף חנקתי, חומרי הרדמה/מרדימים מקומיים אחרים; ותוספי תזונה (המכילים חומצה פולית, אבץ או ויטמין B-12, למשל).

תרופות ביתיות עבור כיבים אפטיים

ישנן מספר תרופות ביתיות פופולריות עבור אפטות, כולל:

• שטיפת הפה במי מלח
• שטיפת הפה עם תמיסה של סודה לשתייה/סודיום ביקרבונט ומים
• מריחת חלב מגנזיום על הכיב לאחר השטיפה
• הצמדת שבבי קרח או קוביות על האזור הפגוע כדי להפחית את הנפיחות
• משחות בקיעת שיניים המכילות חומר הרדמה מקומי לטיפול בכאב ואי נוחות
• הפחתת מתח
• הימנעות ממזונות קשים או ממזונות שעלולים לשרוט את פנים הפה
• תוספי תזונה כגון ויטמין B-12 כמוסות, כמוסות ויטמין D, טבליות פולאט או טבליות אבץ יכולים גם הם להפחית את הסיכון לפתח פצעי סרטן.

מניעת כיבים ואפטות

כדי להפחית את הסבירות להתפרצות כיב, במיוחד עבור אלו עם היסטוריה של אפטות חוזרות, ניתן לנקוט במספר אמצעים.

• הימנעות ממזונות שעלולים לעורר כיב באדם הספציפי
• התמקדות בתזונה בריאה ומאוזנת המכילה כמויות מספקות של חומרים מזינים וויטמינים
• שמירה על היגיינת שיניים טובה ושימוש במברשת שיניים רכה כדי למנוע גירוי
• הפחתת מתח והרבה שינה

פרוגנוזה של אפטות

אפטות  בדרך כלל אינן חמורות ויחלפו ללא טיפול מיוחד.

כיבים המתרפאים מעצמם עד פרק זמן של שבועיים אינם אינדיקציה לסרטן הפה ואינם מדבקים. עם זאת, הכיבים יכולים להיות מאוד כואבים ולא נוחים, במיוחד אם הם חוזרים על עצמם. אנשים רבים יגלו שהם מפסיקים לקבל כיבים אפטיים ככל שהם מתבגרים.

אם כיב או קבוצת כיבים אינם נרפאים תוך שלושה שבועות, או נמשכים יותר משלושה שבועות, על האדם הפגוע לפנות לרופא בהקדם האפשרי לצורך בדיקת אבחון נאותה. במקרים מסוימים, כיב מתמשך עשוי להצביע על סרטן הפה.

אפטות -שאלות ותשובות:

האם יש תרופות ביתיות לאפטות ?

ת: ישנן מספר תרופות ביתיות פופולריות עבור אפטות, כולל:

• שטיפת הפה עם מי מלח חמים/תמיסת מלח
• מריחת כמות קטנה של חלב מגנזיה על הכיב לאחר השטיפה
• מציצת שבבי קרח או קוביות להפחתת נפיחות
• תכשירים מתאימים לחלל הפה המכילים הרדמה מקומית
• הימנעות ממזונות קשים או ממזונות שעלולים לשרוט את פנים הפה או לגרום לגירוי בשל אופיים החומצי, כמו למשל. אננס, לימונים, תפוזים או עגבניות בזמן שהפצע קיים
• הפחתת מתח

האם זה בטוח לקיים יחסי מין אוראליים אם לבן הזוג לביצוע יש כיבים בפה?

ת: כיבים בפה, מכיוון שהם שברים בעור בתוך הפה, מגבירים את הסיכון להידבקות בזיהומים המועברים במגע מיני כגון הרפס, זיבה, עגבת וכלמידיה. סיכון זה יכול להיות מופחת אם בן הזוג המקבל לובש קונדום. טיפול טוב בפה וטכניקות נכונות של היגיינת הפה יכולים להפחית את הסיכוי לפתח כמה כיבים בפה או שברים אחרים בעור הפה.

האם עישון יכול לגרום לכיבים בפה?

ת: עישון יכול להחמיר את הכיבים הקיימים בפה. הניקוטין בעשן הסיגריות עשוי להפחית את כמות הדם שזורמת לפה ולחניכיים, מה שעלול להאט את תהליך הריפוי של כיבים, חתכים או שריטות בתוך הפה. ריפוי איטי פירושו שהתקופה הכואבת מתארכת ומגבירה את הסיכוי לזיהום.

יחד עם זאת, נראה כי עישון עשוי להפחית את הסיכוי להתפתחות כיבים בפה מלכתחילה, מכיוון שהוא מקשיח את פני תאי האפיתל בפה. עם זאת, לעישון יש השפעות מזיקות רבות אחרות על הגוף ויש להימנע ממנו.

האם כיבים בפה הם סימן לסרטן?

ת: כיב בפה שאינו מתבהר הוא לפעמים סימן לסרטן הפה. עם זאת, מעט מאוד כיבים בפה הם סימן לסרטן. כיבים בפה הקשורים לסרטן הם בדרך כלל בודדים ולא באשכולות ומופיעים ללא כל סיבה נראית לעין. אם כיב בפה נמשך יותר משלושה שבועות, גורם לתסמינים שהאדם לא יכול להתמודד כמו אי יכולת לאכול או לשתות מספיק בגלל כאב ו/או לא מגיב לטיפול, על האדם שנפגע לראות רופא בדחיפות.

תסמינים אחרים של סרטן הפה עשויים לכלול:

• כתמים לבנים או אדומים על החניכיים, רירית הלחיים או השקדים מתמשכים או לא משתפרים
• כאב מתמשך בפה
• גוש בלחי
• כאב גרון מתמשך
• תחושה של משהו תקוע בגרון
• קושי בבליעה, לעיסה, הזזת הלסת או הזזת הלשון

האם יכולים להופיע כיבים בפה אפטיים בחניכיים?

ת: כן, כיבים בפה יכולים להשפיע על החניכיים. הם עשויים גם להשפיע על הלשון, החלק הפנימי של הלחיים והחלק הפנימי של השפתיים.